- Advertisement -

אודות – דלית שלף לייטאו ופאזל החיים

שמי דלית, נולדתי בשנת 1962 ואני חיה בזוגיות ארוכת שנים
עם בן זוגי – אנטוניו, אב לשלושת ילדינו – ניצן, אופיר ויסמין.
שלושתם כבר בוגרים, יצאו מהבית וחיים את חייהם.

אני בת 4

בקיבוץ חפצי-בה, למרגלות הר הגלבוע, נולדתי
והעברתי את כל שנות ילדותי בחינוך המשותף.
ילדות שמחה שהשאירה לי המון חוויות וזיכרונות.
למרות החינוך המשותף, להוריי היתה נוכחות מלאה בחיי
ואני אסירת תודה להם על כל הנתינה ועל השפעתם הרבה על הילדות שלי.

כילדה ונערה בקיבוץ אהבתי לעבוד בבתי הילדים,
בקיץ הייתי מדריכה בקייטנות ועבדתי בשדות הכותנה.

גם אז בער בי הרצון לעזור לאחרים.
כך מצאתי את עצמי מלווה במהלך השנים את רבקה, בת גילי,
שבעקבות מחלה בשנה הראשונה לחייה, נפגעה שכלית.
בנוסף, עזרתי לכל אדם שנקרא בדרכי ונזקק לעזרה ולתמיכה רגשית ונפשית.

את אנטוניו, בן זוגי לחיים, הכרתי קצת לפני השירות הצבאי, כשהיה מתנדב בקיבוץ.
שנתיים לאחר השירות הצבאי, טסנו יחד לפורטוגל, לחיות עם משפחתו של אנטוניו,
התחתנו וניצן, ביתנו הבכורה נולדה שם.

את ניצן ילדתי בבית חולים פרטי, בחדר פרטי ומהרגע הראשון היתה צמודה אליי כל הזמן.
הרגעים הראשונים אחרי הלידה היו משמעותיים מאוד עבורי.
כשהסתכלתי עליה הבחנתי שהיא חולמת, שיש לה הבעות פנים רבות
ועלו בי המון שאלות:
אם היא רק נולדה על מה היא כבר חולמת?
איזה מחשבות גורמות לכל הבעות הפנים המשתנות האלו?
מאז התחילו מחשבות שהתגבשו לאט לאט לאמונה,
שניצן הגיעה אליי עם ידע וחוויות מחיים אחרים,
שיש לה כבר אישיות משלה, כבר מהרגע הראשון.

לאחר 6 שנים שבהן חיינו בפורטוגל,
החלטנו לחזור לארץ ולחיות בקיבוץ
כדי להעניק לילדינו ילדות שמחה ומאושרת כמו שהיתה לי.
ניצן היתה אז בת 10 חודשים ובקיבוץ כבר לא היתה לינה משותפת,
הילדים עברו ללינה משפחתית, היו טלפונים בבתים,
חדר האוכל כבר לא היה אותו מקום מרכזי שהיה כשאני הייתי ילדה
וכמובן שהקיבוץ השתנה מאוד במהלך השנים,
אך עדיין נשאר מקום נפלא לגדל בו ילדים.

שוב מצאתי את עצמי עובדת בבתי הילדים
ובמהלך השנים נולדו גם אופיר ויסמין.
לא תמיד היה קל השילוב בין הבית, העבודה, המשפחה והזוגיות.
היתה עייפות רבה, היו תסכולים,
לפעמים הרגשתי שלא מספיק מעריכים ואוהבים אותי, כעסתי והאשמתי.

אך כל אלה הובילו אותי לשאול:
למה החיים שלי נראים ככה וחיים של מישהו אחר הם אחרים?
חיפשתי את הרגשת האושר ולא תמיד הצלחתי למצוא אותה אצלי.

לקראת גיל 40 תקפה אותי מחלה כרונית שמאוד סבלתי ממנה.
מלבד הנסיונות להירפא באמצעות הרפואה הקונבנציונלית,
פניתי גם לתחום הטיפולים האלטרנטיביים: דיקור סיני, הומאופטיה ושיאצו.

כאן היתה נקודת המפנה.

אז התחלתי להבין שהגוף והנפש הם אחד
והתחלתי להתעניין בתחום הטיפול לגוף ולנפש.

בעקבות חוסר שביעות הרצון שלי ממסגרות החינוך של ילדיי
וממסגרות החינוך שבהן עבדתי,
הלכתי ללמוד את תורת האנתרופוסופיה וחינוך וולדוף.
אחרי מספר שנות לימודים עבדתי כגננת בגן אנתרופוסופי
והמשכתי לחפש אחר האושר והשלווה.
קראתי ספרים רבים בתחום ההתפתחות האישית:
“כוחו של הרגע הזה”, וקהרט טול,
“המסע”, ברנדון בייס,
“הענק שבפנים”, אנתוני רובינס,
“ארבע ההסכמות”, דון מיגל,
“העבודה” של ביירון קייטי
ועוד ספרים של דיפאק צ’ופרה, אושו וסופרים נוספים שהשפיעו עליי מאוד.

אך הספר שהשפיע עליי ביותר ושינה את חיי היה “כוחו של התת מודע” של ג’וזף מרפי.
בעזרת הספר הזה הצלחתי לרפא את עצמי והבאתי את עצמי למצב שלא סבלתי כלל
מהמחלה הכרונית שבמשך שנים נעלמה וחזרה שוב ושוב.

לאחר מספר שנים נאלצתי לעבור ניתוח בברך בעקבות פציעה.
לאחר הניתוח, התחלתי לתרגל יוגה (בעזרת ספרים)
והופתעתי מההחלמה הקלה והמהירה הודות ליוגה.
זה מה שהביא אותי ללמוד את הוראת היוגה במשך 3 שנים אצל המורה פסי פייג.
מאז, אני מלמדת יוגה מבוגרים וילדים בגילאים שונים, בקבוצות ובתרגולים אישיים,
וכך אני מצליחה לעזור ואף לרפא אנשים בסביבה שלי.

בהמשך חיפושיי אחר החיים המאושרים, המשכתי בלימודי בודהיזם,
השתתפתי בקורס “העבודה” של ביירון קייטי
וכך, כל קורס וכל חוויה, נהיו חלק מחיי, מההתפתחות שלי,
בחיפוש שלי אחר משמעות החיים והייעוד שלי בחיים.

עם הזמן הבנתי שהייעוד שלי הוא לעזור לאנשים לחיות את חייהם מתוך שמחה
ויחד עם זאת כל הזמן להמשיך ללמוד ולהתפתח.
עדיין, עם כל הידע שצברתי, היו רגעי תסכול, האשמות וכעס על העולם.

יום אחד, פשוט התיישבתי והתחלתי לכתוב לעצמי.
בעיקר שאלתי את עצמי שאלות בסגנון הרצונות והשאיפות שלי מהחיים.
לאט לאט התחילו להגיע תשובות ותובנות, הכתיבה זרמה
ומכאן התפתחה שיטת “פאזל החיים לחיים מאושרים”.

על פי השיטה, תמונת חייו של אדם נבנית מ-5 סוגי חלקים,
המושפעים בגודלם ובכמותם בתמונת החיים,
מהאישיות ומהחוויות שאנחנו פוגשים במהלך החיים.

מבנה תמונת החיים המורכבת מאותם 5 חלקי הפאזל
יוצרים יחד את החלק השישי בתמונה,
שהוא חלק מאוד משמעותי ומשפיע על ההרגשה
ועל ההתמודדויות שלנו עם מצבים שונים במהלך החיים.

שיטת פאזל החיים, מלמדת על חלקי הפאזל
הבונים את תמונת החיים
וכיצד לשנותם כדי להפוך את תמונת החיים
לתמונה נעימה ושמחה.

מאותו זמן שפיתחתי את השיטה, חייתי לפיה.
התחלתי להרגיש את ההשפעות הטובות על חיי,
וגם על הסביבה לאחר שייעצתי למשפחתי ולחבריי, על פי השיטה שפיתחתי.

בתחילת 2019 התחלתי את לימודי ההסמכה בשיטת NLP,
שבתרגום מאנגלית זה “שפת החשיבה על דפוסי ההתנהגות”.

כיום, אני עדיין מתגוררת בקיבוץ חפצי-בה,
משלבת בחיי האישיים ובטיפולים באנשים ששואפים לשינוי בחייהם,
את שיטת “פאזל החיים”, היוגה וה NLP
ובכך עוזרת להם למצוא את דרכם בבניית תמונת החיים לחיים מאושרים.

את האתר הזה “פאזל החיים לחיים מאושרים”,
הקמתי כדי להפיץ את השיטה לציבור הרחב,
על מנת לעזור לאנשים לעשות שינויים בחייהם
ולהגשים את עצמם כדי לחיות את חייהם בהנאה ובשמחה.

אני כל הזמן לומדת מהסובבים אותי ומהמטופלים שלי,
מתפתחת וחוקרת את משמעות החיים.
כל יום אני מודה למשפחתי האהובה ולכל מי שהחיים הפגישו אותי איתו,
על שהעניקו לי חלקים נוספים של הפאזל שבונה את תמונת חיי השלמה.

משמאל לימין: ניצן, אופיר, אנטוניו ויסמין.

ב-❤ דלית.

 

תגובות

Your email address will not be published.